כינוס נכסים הוא הליך משפטי הכולל תפיסת נכס ושליטה בו, כך שניתן יהיה להיפרע ממנו. בדרך כלל, הוא נפתח במצב בו נושה זכאי, בתיווך כונס הנכסים, לממש רכוש של אדם פרטי, קבוצת אנשים או חברה, ששועבד כבטוחה על חובות שלא שולמו.
במונח "כינוס" נעשה שימוש גם במסגרת הליכי פשיטת רגל. קיימת הפרדה בין שני שלבים מרכזיים בהליך פשיטת הרגל – השלב של מתן "צו כינוס" והשלב המאוחר יותר של מתן "צו פשיטת רגל". בפועל, ההפרדה בין שני שלבים אלו היא ברובה ארכאית, שכן צו הכינוס הוא הצו העיקרי והמכריע: הוא הפותח את הליך חדלות הפרעון, מחיל משטר קולקטיבי לגביית החוב ומעביר את נכסי החייב לשליטת הנאמן. על אף הדמיון במונחים, "צו כינוס" שונה בתכלית מכינוס נכסים במובן הנדון כאן. צו כינוס אינו אלא חלק מהליך חדלות פרעון מסוג פשיטת רגל. שלא כמו כינוס נכסים, אין מטרתו להיטיב עם נושה מסוים, אלא עם כלל נושי החייב.
מרבית הנושים המובטחים הם בנקים. כמעט כל חברה עסקית נמצאת במערכת יחסים ארוכת-טווח עם בנק כזה או אחר, המהווה את מקור האשראי העיקרי שלה. אם חברה מתקרבת לחדלות פרעון, היא תפסיק קודם כל לשלם לנושים הלא-מובטחים כגון ספקים רק כשלא נותרת עוד ברירה מצוקת המזומנים חמורה במיוחד, החברה תפגע במערכת היחסים שלה עם הבנק, הנושה המובטח, ותפסיק לשרת גם את חובותיה אליו. או אז, יתאפשר מינויו של כונס נכסים. לכן, במרבית המקרים בהם מתבצע כינוס נכסים, הדבר מהווה אינדיקציה לכך שהחברה נמצאת במצב של חדלות פרעון.
דיני פירוק חברות הם מערכת של דינים העוסקים בסיום חייה של חברה על דרך של חלוקת נכסיה לזכאים להם מחוץ לחברה וחיסולה כאישיות משפטית נפרדת.
בנוסף, פירוק החברה מביא לפירוק הקשר בינה לבין חבריה ובינם לבין עצמם.
מטרת ההליך היא ניצול הנכסים והמשאבים הכלכליים אשר עדיין נמצאים ברשות החברה לשם כיסוי החלק המרבי מחובותיה. עילה מרכזית, העשויה להביא לפירוק חברה, היא חדלות פרעון – אי יכולת של החברה לשלם את התחייבויותיה הכספיות. בכך, הליך פירוק דומה להליך פשיטת רגל המכיר בחוסר יכולת של אדם טבעי לעמוד בתשלום חובותיו. קיימות עילות פירוק אחרות, כגון פירוק מן הצדק והיושר (לדוגמה, במצב בו השותפים בחברה הסתכסכו ואינם מסוגלים עוד לנהל אותה כעסק כלכלי). כמו כן, חברה יכולה להתפרק מרצון.
הדין הישראלי מכיר בארבע עילות, שבהתקיים אחת מהן, רשאי בית המשפט לפרק חברה: "החברה קיבלה החלטה מיוחדת שהיא תפורק בידי בית המשפט"; "החברה לא התחילה בעסקיה תוך שנה לאחר שהואגדה, או שהפסיקה את עסקיה למשך שנה"; חדלות פרעון; ופירוק מן הצדק והיוש, בפועל, שתי העילות האחרונות הן החשובות ביותר, ובמיוחד העילה של פירוק עקב חדלות פרעון.
הליך של פירוק בידי בית המשפט מתחיל בהגשת בקשת פירוק. את הבקשה יכול להגיש נושה או החברה עצמה. בנסיבות מצומצמות, גם בעל מניה יכול להגיש בקשה זו.[5] בית המשפט ידון בבקשה ויראה האם מתקיימת אחת מארבע העילות והאם מוצדק לתת צו לפירוק החברה. כבר בשלב שאחרי בקשת הפירוק, ועוד לפני מתן צו פירוק, בית המשפט עשוי למנות מפרק זמני כדי לשמור על נכסי החברה.
השלב הבא הוא מתן צו הפירוק. מאותו רגע, מתבצע עיכוב הליכים – נושה לא יכול עוד לתבוע את החברה או לדרוש ממנה את פרעון חובו או לאכוף את חיוביה כלפיו. גם פעולות של הוצאת נכסים מתוך החברה בטלות. בשלב זה, נעשית פניה לכונס הנכסים הרשמי והוא מבצע הערכה בדבר מצבה הכלכלי העדכני של החברה, הסיבות לכשלונה והשאלה האם בוצעה תרמית בנוגע לחברה, המצדיקה חקירה. את המלצותיו מעביר כונס הנכסים הרשמי לבית המשפט אשר ברוב המקרים פועל על פיהן. הכונס הרשמי פועל גם לכינוס אסיפות של נושים ושל בעלי מניות על מנת שאלו יציעו מועמד לתפקיד המפרק הקבוע. השלב שלאחר מכן הוא מינוי המפרק הקבוע.
משרדנו עוסק רבות בכינוס נכסים ופירוקים. אנו מלווים את הלקוחות, לכל אורך ההליך המשפטי.